פרשת במדבר

רקע:

בשבוע הקרוב נחגוג את חג השבועות. מסופר כי במתן תורה, לקולו של ה׳ שאמר את הדברות – לא היה הד.
לכאורה זוהי תופעה ניסית, שהרי הטבע אמור לגרום לקול לחזור אל האומר, וכך נגרם ההד. (הקול מהדהד
על-ידי שהוא יוצא מהאומר, פוגע בדומם הנקרה בדרכו, וחוזר למקום מוצאו. לכן אנו רואים שכאשר הקול
נאמר במקום פתוח וריק – ההד חזק יותר, כיוון שלוקח לו זמן עד שהוא פוגע בחפצים וחוזר אל מקורו). אנו
יודעים שה׳ לא עושה ניסים לחינם, ועל כן מסביר הרבי שהיתה זו התרחשות טבעית, שכן במתן תורה
כל המציאות הגשמית היתה בטלה לגמרי לקולו של הבורא, הקול חדר בכל הבריאה ולא חזר למקום מוצאו.

מטרה:

החיילים יכירו בכוחו של כל יהודי להביא את הבריאה למצבה הבסיסי, בו היא לא מהווה הסתר על האלוקות,
אלא חדורה באלוקות.

פתיחה:

המפקד שואל – מה זה הד? החיילים מעלים הגדרות אפשריות, ניתן לכוון אותם באמצעות שאלות מכוונות
(מה קורה במקום פתוח וריק? האם עוצמת ההד היא כמו בחדר סגור ומלא? האם יש הד לדיבור אותו אנו
מוציאים כעת מהפה? וכדומה)
המפקד מסכם: הד הינו תופעה טבעית, הקול מהדהד על-ידי שהוא יוצא מהאומר, פוגע בדומם הנקרה בדרכו,
וחוזר למקום מוצאו. לכן אנו רואים שכאשר הקול נאמר במקום פתוח וריק – ההד חזק יותר, כיוון שלוקח לו
זמן עד שהוא פוגע בחפצים וחוזר אל מקורו. גם לקול שלנו כעת יש הד, אך הוא לא כל-כך נשמע כיוון שהטון
הוא נמוך, ואנו נמצאים בחדר סגור ומאוכלס בחפצים / אנשים.
נסו לתאר לעצמיכם את מעמד הר סיני. לוחות הברית ניצבות מעל הר סיני, המקום הינו פתוח ורחב ידיים,
אלפי יהודים עומדים דום במרחק ניכר למרגלות ההר, וקולו של ה׳ בוקע מההר בטון עצום הנשמע למרחקים.
האם לדעתכם היה הד לקול? לפי מה שלמדנו על ההד, האם ההד אמור להיות חזק או חלש? (החיילים יענו
שההד אמור להיות עוצמתי מאוד … )
לא! לקול לא היה הד! אך זהו לא נס! הקול פשוט חדר בחפצים ולא חזר למקורו! כל העולם היה בטל לה',
הקשיב לעשרת הדברות וקיבל אותן על עצמו! הקול חדר בו!

משחק – מה שחודר בי:
גם לנו יש דברים ש׳חדורים' בנו, שאף פעם לא נפספס. חשוב שלכל חייל יהיה את ה'זהיר טפי' שלו, שגם
בזמני לחץ או מצוקה – הוא לא יוותר עליהם. זה העוגן שלו. נשחק כעת במשחק רביעיות. מתיישבים במעגל,
כל אחד מקבל 4 קלפים, חייל אחד מקבל 5 קלפים והוא מתחיל: (ישנם 20 סטים של 4 כל אחד + ג׳וקר. אם
יש פחות משתתפים בקבוצה, הקפד להוציא סטים שלמים כמספר החסרים). הוא מעביר לחייל שמשמאלו
קלף אחד שהוא לא ה'זהיר טפי' שלו – לא מה שהוא מקפיד עליו בכל מאודו, ומשאיר אצלו לפחות קלף אחד
שהוא מקפיד עליו מאוד. וכך הלאה, כל חייל מעביר לזה שלידו קלף אחד ומשאיר אצלו ארבע.

המטרה היא:
שכל אחד יאסוף ('יחדיר') אצלו סט של 4 קלפים שבהם כתוב מצווה או מנהג חסידי שחדור אצלו מאוד, והוא
לא מוכן לוותר עליו בשום מחיר.